משה בר גיורא נולד בלוצלאואק (פולין) ב- 1900.

משחר ילדותו גדל באווירה לאומית.

מאביו- עסקן ציוני בעירו, ספג את חינוכו החלוצי, שחותמו הגשמה עצמית.

מאז ומתמיד הייתה דרכו ברורה וישרה: לשמש בעצם חייו את מטרתו,

ליצור במו ידיו את דמות החברה והחיים הצודקים שנפשו עורגת אליהם.

 בלי פקפוקים וספקות יצא לדרכו לקראת ההגשמה, זו הדרך רבים עברו אותה: ההכשרה עם כל ייסוריה, הציפייה הממושכת לעלייה וכו’ וכו’.

אולם מה גדולים היו ייסוריו בהגיעו ארצה כשהיה נאלץ לסור (אמנם באופן זמני) מדרכו: לחפש אמצעים כדי להעלות ארצה את שתי אחיותיו. תחילה עבד בעין חרוד, שם נמצאים גם הוריו. אחר כך עבד בחיפה ובראשון לציון במקצועו, בנגרות. אך לא יכול לשאת את חיי הבודד בעיר, אף נמאסו עליו הנדודים. משראה עצמו פנוי מחובתו המשפחתית החליט להיכנס לקבוצה. שמע שקבוצת “במעלה”  יוצאת לכיבוש האבן, הצטרף אליה. הפעם האמין שהתקשר קשרי קבע לחיי שיתוף, שכה הרבה שאף אליהם. השאלה המשפחתית שנפתרה רק במקצת, העיקה עליו עד יומו האחרון.

הכרתיו עוד בנדודיו בנידחי התנועה בגולה. ראיתיו משוטט בפלוגות הכשרה, בעיירות נדחות, מבקר בסניפי “גורדוניה”. תמיד פעיל ומסור. תכונה זו הביא איתו גם לקבוצה. ער לכל המתרחש, משתתף בכל מעשה, מבקש תמיד את דרך היושר והצדק ומוסר את כל טובו לקבוצה.

עבודה אהובה עליו היתה החצרנות: לשפר, לייפות, להשגיח על הסגר. תמיד התהלך עם הפטיש והמשור ביד- מדביק לוח, מתקן בדק, עדיין מאיר לי החיוך על שפתיו והלמות פטישו עודה מצלצלת באזני.
                                                                           חנוך