יצחק מגדל

נולד במזריץ’ ב- 1911. עוד בהיותו בן 3 הוא מתחיל בלימודים. המורים סבלו ממנו בגלל שובבותו אך מאוד אהבוהו כי ילד מחונן היה ובעל תפיסה מפליאה.טיפוס של מתנגד היה מעודו וכזה היה תמיד. הוא נלחם על כל דבר שהוא חושבו לנכון, ללא פשרות ודעתו הייתה יציבה.

ילדותו עברה עליו בזוהר, מפונק על ידי אמו שרצתה לראות בבנה יחידה אדם גדול.

היא היחידה שהבינה לרוחו, סלחה לו על שובבותו, הגינה עליו מפני התקפות חוץ ומבפנים- מפני תלונות המורים וזעם בני משפחתו.

וגם במעשיו האחרונים, בעזבו את הכול ובצאתו להכשרה, – היתה אמו לצדו. ועד כמה שהיא הבינה לו מעידים הדברים שנכתבו אליו בימי המהומות:

“שמור בני בנאמנות על מולדתנו היקרה ואל תבייש אותי, אל תירתע”. הוא לא בייש אותה, הוא לא נרתע.

במחלקות האחרונות העיקו עליו הלימודים כי עורער המצב הכלכלי בבית הוריו.סיים את הגימנסיה והוא בסמינריון למורים בוורשה. הלימודים כאן- קרדום לחפור בו. הוא מהכן בתור מורה בעיר מולדו, בו בזמן הוא לומד משפטים באוניברסיטה בוורשה. הוא מתכונן בבית וסר לבחינות לוורשה. שנה וחצי הוא לומד ומלמד.

באותו זמן נעשה פעיל בתנועה הציונית, היה מדריך ב”מכבי”, התמסר למוסיקה. הוא היה בעל חוש מוסיקלי מפותח. בהיותו ילד התנבאו עליו גדולות בשטח זה. את צלילי המוסיקה הראשונים קלט מכינורו של אביו. נגון, שירים מפתחים את חושו המוסיקלי כשהוא בגיל צעיר מאוד. בן 8 הוא כבר מנגן בתזמורת. מנהל מקהלת ילדים  בבית הספר והוא בעצמו- ילד. עת לימודיו בסמינריון נפגש בו פרופסור אחד למוסיקה והלז הציע ללמדו שלא על מנת לקבל פרס.

כשהוא נכנס לשורות החלוץ נתחוור לו שבלא הגשמה אין בסיס לציונות, כי לא  המדרש עיקר אלא המעשה, ובהחלטה תקיפה הפסיק את הלימודים, עזב משרה, אטם את האוזניים בפני התרעמויות בני משפחתו ומכירים ואץ להכשרה. כאן הוא התמסר בכל נפשו ובכל מאודו לבעיותיה.

זמן קצר אחרי בואו לפיוטרקוב, אחת מפלוגות ההכשרה ע”ש יוסף ויתקין, הוא נבחר לעבוד במזכירות וחלק ארי מימי הכשרתו הוא טרוד בזה בלי זיקה מיוחדת לכך.

לא נמשכה נפשו אחרי נדודים ובסורו פעם לביקור לקרולבסקה-הוטא שבשלזיה העילית השתקע בה לזמן רב למדי.

במהרה התחבבה עליו העבודה הגופנית המפרכת. התגאה שהוא מתנסה בה ועומד במבחן. בביקוריו בנקודות הכשרה היה ביום בואו יוצא לעבודה, לא החמיץ אף הזדמנות.

עברו עליו תלאות ההכשרה והעלייה. הוא היוזם ליצירת קבוצת עליה, ועם אחדים מהם הגיע לקריית ענבים. התקשר למקום ונשא בחובו שאיפת השתרשות במקום. בימים הטרופים של תרצ”ו ו”במעלה” בקרית ענבים בכיבוש האבן היה הוא מרכז את עניני הקבוצה ומטפח את רעיון ההתיישבות בהרים אלה ונלחם לו עד יומו האחרון.

חתום א-ר (אולי אלתר רכניץ).