30.09.2021

מרכז מבקרים ומוזיאון הנוסטלגיה במעלה החמישה

לפני כשבועיים  נערך מפגש נוסטלגי בביתם של מירי ואריה יהודאי, של מחזור בני השמונים (+ -), בני מעלה החמישה וקריית ענבים וילדי מוסד עלית הנוער שנקלטו במעלה החמישה בתחילת שנות החמישים של המאה שעברה.  חלק מבני המחזור אינם אתנו עוד – נזכיר מקרב בני מעלה החמישה את אמנון כץ, מתי נפתלי, דינה קרון, נילי וקסלר, נעמי שחורי ומוישה בימן. עם היתר נשמר הקשר באופן חלקי, ורובם עזבו את קיבוצם בשלב כלשהו בעבר. יחד עם זאת אנו משמרים במשך השנים  את הקשר בינינו על בסיס הנוסטלגיה, למרות שגם היא כבר אינה כפי שהייתה פעם.

המפגש המרגש כלל, בין השאר,  ביקור במוזיאון הנוסטלגיה שאותו הקימה נורית גנני, שאת המוצגים בו היא אספה בשקדנות ובאהבה ,ושאותו היא מתחזקת ומטפחת בהתנדבות במשך שנים ארוכות. הביקור במוזיאון כמוהו כביקור בחיינו בקיבוץ. כל מוצג בו הוא חלק מחיינו בקיבוץ. כל מוצג משקף את התרבות ואת החברה בקיבוץ. זהו שימור המורשת במיטבו. חלק מהמבקרים התרגשו לגלות פריט כלשהו ששרד מבית הוריהם, כגון תנור הנפט השחור, שחימם את החדרים בחורף, ועליו עמד קומקום מעלה אדים…

יחד עם זאת, הצטערנו להיווכח ששפע המוצגים היקרים מפז אינם זוכים לאכסניה הראויה להם. המקום שהוקצה למוזיאון – המטבח לשעבר בחדר האוכל שנסגר מזמן – צר מלהכיל את כל המוצגים שנאספו, ושייאספו גם בעתיד, והצפיפות שלהם זועקת לשמים.

בהזדמנות זו ברצוני להודות שוב לנורית על פועלה רב השנים שהניב את המוזיאון המרגש כל כך, ועל דברי ההסבר המרתקים שלה להנאת משתתפי המפגש.

מיותר להכביר מילים על החשיבות של שימור התרבות, החברה ואורח החיים בקיבוץ – לא רק למען בני הקיבוץ ובוגריו, אלא גם למען החברה הכללית בארץ ומול גלי השנאה והלעז המופצים כנגד התנועה הקיבוצית מאז עלה מנחם בגין לשלטון. קיבוצים רבים השכילו להקים מוזיאון להנצחת המורשת הייחודית שלהם. כך, לדוגמה, מוזיאון העמק בקיבוץ יפעת מספר את סיפורם של חלוצי העלייה השנייה והשלישית בעמק יזרעאל אשר הגיעו לעמק להגשים את החלום הציוני.

חשוב לציון הוא מיקומו המיוחד של קיבוץ מעלה החמישה בהרי יהודה שהוקם ע”י צעירים מתנועת גורדוניה בפולין כאחד מיישובי חומה ומגדל, שהיה קורבן לרצח השפל של חמישה מחבריו, מאורע שזעזע בזמנו את כל הישוב היהודי בארץ. חברי הקיבוץ פיתחו יחסי קירבה מיוחדים עם השכנים מאבו גוש ומכפרים ערביים אחרים. חשוב להזכיר גם שבמעלה החמישה מצאו אכסניה שלושת הגדודים שהיוו אחר כך את חטיבת הראל. הגדוד ששהה את מירב הזמן בקיבוץ היה הגדוד הרביעי – “הפורצים” – שמייסדו היה יצחק רבין, אבל במלחמת השחרור עצמה פיקד עליו יוספ’לה טבנקין.  חשוב גם לציין את השילוב הלא מובן מאליו של ילדי הקיבוץ עם ילדי מוסד עליית הנוער שקיבץ ילדי עולים חדשים מארבע כנפות תבל. גם הפרסקו בבית צילה – יצירת אומנות נדירה שצוירה על ידי תלמידו של צייר הפרסקו הגדול דייגו ריברה – ראוי לציון מיוחד.

כל המורשת הזו ראויה להנצחה. במסגרת מרכז מבקרים שאותו חשוב להקים בקיבוץ, מן הראוי שיוקם ‘מוזיאון הרי יהודה במעלה החמישה’, כדוגמת ‘מוזיאון העמק בקיבוץ יפעת’, על בסיס מוזיאון הנוסטלגיה, שאותו הקימה ומנהלת נורית גנני.  מרכז המבקרים, שאריאל יהודאי מנסה לקדם מזה כמה שנים, אמור לכלול מרכז למידה, הפעלות וארגון סיורים במרחב במטרה  להנחיל את מורשת ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הארכיאולוגיה והטבע של האזור, של יישוביו וכפריו. המרכז והמוזיאון צריכים לשכון במבנה ייעודי ורחב ידיים שישמש אבן שואבת למבקרים ושם דבר בארץ כולה, בדומה למוזיאונים בקיבוצים ותיקים אחרים שסיפורם ראוי להישמע.

ואסיים בציטטה:  “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.” (יגאל אלון).

שי שהמי

בן מחזור השמונים (+-) של מעלה החמישה