18.11.2021

אורן ירושלים שנקרא לו “האורן” הגיע ארצה עם הגנרל אלנבי במלחמת העולם הראשונה.

עם השנים נקלט יפה בארץ וקיבל את השם “עץ חלוץ”. הוא בהחלט עץ מאד מוצלח, וכדאי להוסיף לו עוד כמה תארים שמגיעים לו בתהליך האבולוציה שלו.

האורן הזה הוא בעל “דם חם” מאד, ושמו בשפת העצים שרף :

כאשר מרגיזים אותו ומדליקים לידו אש, הוא מתלקח בקלות ובמהירות רבה כי השרף הוא סוג של דלק שנקרא טרפנטין. מספיק שהאש הזוחלת אליו מתקרבת, ומיד המחטים שסביבו שהם העלים שלו, נדלקים, ומשם האש מטפסת במהירות עצומה על הגזע שלו, על הענפים שלו וגם על האצטרובלים שהם התחמושת המיוחדת והמסוכנת שלו, וכולם, כל אחוזי הטרפנטין נדלקים. ככל שהאורנים קרובים זה לזה, כך עוצמת האש עולה, והטמפרטורה מגיעה למאות מעלות.

בשלב הזה האצטרובלים הבוערים ניתקים מהענפים ועפים. בגלל החום הרב הם עפים לגובה של עשרות מטרים, ומשם הם ממשיכים לעוף למרחקים של מאות מטרים לפי כיווני הרוח ועוצמתה.

האצטרובלים של האורן הם התחמושת המיוחדת שלו :

במעוף שלהם הם נוחתים על צמרות של אורנים נוספים שנמצאים בדרכם ומדליקים אותם. כך נוצרת “שריפה עילית” שמתפשטת במהירות רבה מאד דרך צמרות האורנים על שטח של עשרות ומאות דונמים.

על שריפה עילית כזו קשה מאד להשתלט ולעצור אותה, בגלל הגובה הרב שלה ועוצמתה.

“חוכמתו” של האורן עוד לא הסתיימה :

בזמן השריפה נפתחים כ-20% מהאצטרובלים שהיו סגורים עדיין וחיכו לשריפה שתגיע, ואז הם מפזרים את הזרעים עם הכנף שלהם, שנוחתים על כל השטח שנחשף בשריפה.

יכולת הנביטה והגדילה המהירה של זרעי האורן הופכים אותו לשליט החדש על ה”שטח המשוחרר” שהתפנה.   בהשוואה לעצים אחרים יודע האורן לגדול בקצב מהיר מאד גם באדמה השטחית והסלעית של ההרים. הוא גם מסתפק בכמות הגשמים שיורדים באזור שלנו.   

צפיפות הנביטה והגידול של האורן מאפשרים לו להיות השליט הגדול בשטח, אלא אם בני האדם יפריעו לו בכך, ובכל מקרה, גם אם יעשו זאת, יהיה קשה יותר לטעת ולגדל ב”שטחים הכבושים” עצים שיחליפו את אורן ירושלים מאשר לדלל את האורנים שכבר גדלו ונאחזו בקרקע.

נכון לעכשיו, אורן ירושלים הוא העץ השכיח ביותר באזור ההררי שלנו, ואם אנחנו רוצים לשנות את המציאות הזו שבה הוא השליט הגדול, כדאי ללמוד ולנסות לשנות את המצב שמשתנה גם הוא עם שינויי האקלים שכבר נוחתים עלינו לרעה.

על כך אנו עובדים בקיבוץ ביזמות  “צמצום נזקי השריפות” במשך עשר השנים האחרונות.

בברכה – עמוס נבט