10.03.2022

איה שילה,  בתה של שלומית שילה ז”ל

זוכרים את איה שילה, ביתה היחידה של שלומית שילה ז”ל?                                                     

איה נולדה לפני 24 שנים אצלנו בקיבוץ לשלומית שהייתה חד הורית,  ומוקדם מאוד התגלתה אצל איה תסמונת קשה ונדירה (תסמונת פראדר-ווילי), שפוגעת באינסטינקט התיאבון וגורמת לאכילה שלא יודעת שובע.                                                                                                                                                                                                                                                           בעקבות מותה הטראגי והפתאומי של שלומית בהיות איה בת שמונה נכנסה לחייה שושנה, אם אומנת, ולקחה אותה אליה לעפולה לחיות יחד אתה בביתה כבת לכל דבר ועניין. איה חייתה בביתה של שושנה כארבע-עשרה שנה, ומשם עברה למעון שיקומי בטבריה עילית, כל זאת ע”פ המלצת רשויות הרווחה והאפוטרופסים של איה.                                                                               איה מטופלת שם בצורה טובה מאוד. יש לה סייעת צמודה, היא מרבה בפעילות גופנית, ויש לה השגחה טובה ויעילה על אופן ועל כמויות אכילתה מכיוון שלגביה זה יכול להיות קריטי.                     יש שיתוף פעולה מתמיד וטוב בין הרשויות השונות המבקשות להיטיב את מצבה של איה לאורך הזמן החולף.                                                                                                                                איה היא בת קיבוץ עם צרכים מיוחדים, של חברת הקיבוץ שנפטרה בקיבוץ, וככזו הקיבוץ מחויב ע”פ תקנון ‘בנים עם צרכים מיוחדים’ לדאוג לצרכיה ולוודא שצרכיה ממולאים כראוי.                    בקיבוץ יש לנו צוות העוסק באנשים עם צרכים מיוחדים, ועוסק גם במצבה של איה ובתנאי חייה במוסד בו היא נמצאת בשיתוף פעולה מלא עם האפוטרופסים שלה, ומשתדל לספק את כל צרכיה. אני רוצה לציין באופן מיוחד את מרים קורן השומרת עם איה על קשר טלפוני יום-יומי מאז שיצאה מהקיבוץ, ויודעת בכל רגע נתון את מצבה ואת מצב רוחה. היא גם מבקרת אותה מדי כמה שבועות ואף מארחת אותה אצלנו מעת לעת – יישר כוח!!                                                                                                                                                                                                          כמי שהיה בזירת העניינים מאז הסתלקותה של שלומית ז”ל, אני ממשיך להתעניין במצבה של איה, ואני נרגש מאוד כשאני נזכר בתקופה הקשה ההיא, ובהתקדמות לאורך השנים, היו הרבה מהמורות שצלחנו, ומאוד מרגש לחשוב על כל הדרך עד היום.                                                                                      

מאיר וילנסקי