08.04.2021

קיבוץ מעלה החמישה כחלק מסיפורן של 3 אנדרטאות להנצחת השואה והגבורה

ריכז ורשם: איתן שי

ב- 1951 החליטה כנסת ישראל כי יום הזיכרון לשואה ולגבורה יהיה יום זיכרון ממלכתי ויחול ביום כ”ז בניסן. תאריך זה סמוך ליום פרוץ מרד גטו ורשה. ב- 1953 חוקקה הכנסת את החוק להקמתה של רשות ממלכתית להנצחת השואה והגבורה – יד ושם. ישנה מגמה המאזנת בין הנצחת הקורבנות והנצחת הגבורה הן ברמה הממלכתית והן ברמת ההנצחה הפרטית (יוזמות של ארגונים, של ועדי יישובים ושל יחידים להקמת אנדרטאות רבות בישראל).

גטו ורשה הוקם בשנת 1940 ממערב לנהר הוויסלה. שטחו היה כ- 4 קמ”ר. הוא הוקף בחומה, ונדחסו אליו כחצי מליון מיהודי ורשה והסביבה.

מדובר על צפיפות של 250 אלף בני אדם לקמ”ר, פי 10 מהיישוב הצפוף ביותר בישראל כיום – בני ברק.

במהלך אביב וקיץ 1942 הגיעו לשיא משלוחי המוות מגטו וורשה למחנות טרבלינקה, מיידנק ואושוויץ-בירקנאו. בינואר 1943 החלו הגרמנים בגירוש השני מגטו וורשה, ונתקלו בהתנגדות חברי ארגון אי”ל (ארגון יהודי לוחם). ב- 19 באפריל נפתח ביוזמת אי”ל המרד בגטו ורשה, שדוכא ב- 16 למאי לאחר קרבות קשים שבמהלכם נהרגו מרבית לוחמיו. הייתה זו ההתקוממות הראשונה והגדולה ביותר של היהודים באירופה הכבושה ודוגמה לגטאות אחרים שהתקוממו אחריו.

הידיעות על ההתקוממות יצרו ביישוב היהודי, ובעיקר בקרב חניכי תנועות הנוער, תחושת זקיפות קומה. הגבורה שהתגלמה בדמות המורדים הצעירים הייתה למקור גאווה והשראה. נקשר קשר ישיר בין הלחימה בגטו לבין העמידה על הזכות למולדת, והדבר תרם להתבססות התפיסה כי קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל יהיה כפיצוי וכפרה לרצח המליונים בגולה.

ראוי לציין שהמרד היה חסר סיכוי מלכתחילה, וכן שהסתיים באורח טרגי בהתאבדות קולקטיבית של אחרוני המורדים.

מרדכי אנילביץ’ היה מנהיג בתנועת השומר הצעיר, מפקד אי”ל ומפקד המרד, בן 24 בנופלו. על שמו הקימו חברי השומר הצעיר בדצמבר 1943 את הקיבוץ יד מרדכי דרומית לאשקלון. במלחמת העצמאות, ב- 1948 התחולל שם אחד הקרבות הקשים שבמהלכם נפל היישוב לידי המצרים, ולאחר מפלתם חזר ונבנה. חברי יד מרדכי ראו דמיון בינם לבין לוחמי המרד.    ב- 1951 הוצב פסלו של נתן רפופורט “מרדכי אנילביץ'” בקיבוץ, האנדרטה הראשונה בישראל להנצחת הגבורה.

הפסל מתאר גבר צעיר וחסון, זקוף קומה, בבגדי קיבוצניק טיפוסי, אוחז ברימון כמוכן להשליכו, פניו מביטות בנחישות קדימה. הפסל שאב השראה מפסלו של מיכאלאנג’לו ‘דויד’. דויד הנער התמודד נגד גוליית הענק כשם שאנילביץ’ נלחם נגד הנאצים, כשם חברי יד מרדכי לחמו נגד המצרים. נציין בקצרה כי הצבת הפסל של רפופורט בקדמת מגדל המים הפגוע מחזקת את הקשר שרצה להביע האמן בין מרד גטו ורשה ללחימה בישראל.

כך ממשיך מוטיב מרד גטו ורשה כמייצג הגבורה באנדרטה השנייה בסיפורנו, היא ‘יד ללוחמי גטו ורשה אליעזר גלר וחבריו’ שהקים הפסל אנדריי רבס במעלה החמישה ב- 1961.

אליעזר גלר היה חבר בתנועת גורדוניה וממנהיגי המרד בוורשה. גלר שרד את המרד. לבסוף נשלח לאושוויץ, ושם נספה. מעלה החמישה הוקם ב- 1938 ע”י חברים מתנועת גורדוניה בפולין אשר עלו לישראל. חברי הקיבוץ ביקשו להנציח את התנועה ואת גיבוריה.

רבס היה פסל וצייר ישראלי. הוא נולד ב- 1912 בטרנסילבניה (כיום רומניה) למשפחה אמידה, למד באקדמיות לאומנות בבודפשט ובפריז. משפחתו, כולל אחיו, הוריו, אשתו הראשונה ובנו, נספו בשואה. הוא הצליח לברוח, עלה ארצה ב- 1959 והתיישב בחולון. הוא נפטר ב- 1999.

באנדרטה 5 דמויות. בחזית אליעזר גלר תומך בחבר פצוע ומישיר מבט נחוש קדימה. בצלע הימנית מתוארת אם, שביד אחת אוחזת בבנה ומאמצת אותו אל גופה, וידה השנייה מונפת להגנה עצמית. בצלע השמאלית יש דמות לוחם צעיר האוחז רימונים בשתי ידיו, ניצב בפסיעה, מבטו קדימה, גופו נוטה לאחור וידו הימנית מוכנה להשלכת הרימון.

תיאור גלר והפצוע מקורו במסורת הלניסטית שמעבירה מסרים של אחוות לוחמים וקדושת חיי האדם. מוטיב העזרה לחבר בשעת קרב היה נפוץ מאד באירופה, למשל באנדרטאות רבות בצרפת, ואומץ גם בארץ באנדרטאות לנופלים במלחמות ישראל.

סביר להניח כי מוטיב האם והילד הושפע מתיאור דומה שמופיע באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, שיצר נתן רפופורט בוורשה  ב- 1948, שם האם מתגוננת מפני להבות הגטו ומניפה את הילד כדי להצילו.

דמות הלוחם מזכירה את דויד של ברניני מ- 1623.

האנדרטה מציגה גילויי גבורה ברבדים שונים: גבורת לוחמים של גלר והלוחם משמאל, גבורה אנושית להצלת חבר פצוע וגבורת אם המגוננת על ילדה.

5 הדמויות נקשרות באופן אסוציאטיבי לשמו של הקיבוץ המנציח את חברי הגרעין שנרצחו בעודם סוללים דרך בהר הסמוך. הצבת האנדרטה בכניסה לקיבוץ קושרת בין לוחמי הגטו והמתיישבים הראשונים בני אותה תנועה לבין החברים החיים בו כיום.

שתי האנדרטאות מדגישות את גבורת לוחמי גטו ורשה. כל אחת מהן מתמקדת בדמות גיבור אחר המייצג את המרד, וזו נקשרת עם המייסדים ועם תולדות המקום שבו היא מוצבת.

בשנים 1975 ו- 1976 נחנכה בשני חלקים האנדרטה השלישית בסיפור, היא האנדרטה הממלכתית והמרכזית של רפופורט למורדי גטו ורשה ביד ושם. זו אנדרטה גדולה ומורכבת אשר חלקה העתק של האנדרטה שיצר רפופורט בוורשה. נרחיב על האנדרטה ביד ושם בהזדמנות אחרת.

בשתיים מהאנדרטאות אשר בסיפורנו מתקיימות עצרות ממלכתיות לציון יום הזיכרון, וגם בשלישית נערכת עצרת חשובה.

עצרת הפתיחה הממלכתית מתקיימת בערב יום השואה שחל השנה ביום ד’, 7.4.21, בשעה 20:00 ברחבת כיכר גטו ורשה ביד ושם, במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו”ר הכנסת ונשיאת בית המשפט העליון.

ביום השואה בשעה 10:00 נשמעת צפירת דומיה, ומיד אחריה מתקיימת העצרת המרכזית של המועצה האזורית מטה יהודה בסמוך לאנדרטה במעלה החמישה.

עצרת הנעילה המרכזית מתקיימת במוצאי יום השואה ביד מרדכי במעמד נשיא המדינה.