יום שישי, 1 באפריל בשעה 13:10 נדם שעון חייו של אבא. כשבחוץ האביב בשיאו, כל הארץ מכוסה פרחים, חסידות בשמיים, גל חום ראשון ממשש ובא, וניחוח הפסח כבר באוויר. תפאורה מושלמת לרגע הזה שקבע את סוף הסיפור, סיפור של חייו של אבא –

אבא נולד בשנת 1941, בן בכור לאבא שלמק ולאמא בדנה, חלוצים צעירים שעלו מפולניה ליישב את המולדת. דמויות מפתח בסיפור ההקמה של קיבוץ מעלה החמישה והתנועה הקיבוצית. הקימו משפחה, ארבעה ילדים: אבא, איצי ז”ל שנהרג בזמן שירותו הצבאי בסיירת מטכ”ל, לילי ז”ל ניצולת שואה שאומצה ע”י המשפחה בהיותה בת 5, ומודי ייבדל לחיים ארוכים. אחים קרובים ומחוברים באהבתם הגדולה זה לזו תמיד.

חוויות הילדות של אבא שזורות בסיפור הקמתה של מדינת ישראל – ממלחמת השחרור דרך הכרזת המדינה ועיצובה של המדינה הנבנית. היה ילד שובב וסקרן. מגיל צעיר גילה את אהבתו לטבע ולארץ, ושוטט ללא שובע בהרים שסביב מלווה תמיד בחברי ילדות שהיו לו כאחים. מגלה מערה  חדשה, מעיין נסתר או שביל עתיק.

את שירותו הצבאי החל בגיל 18 כלוחם במסלול בני משקים בנח”ל מוצנח וסיים בגיל 70 בדרגת אלוף משנה. כל כך הרבה סיפורים שמענו על הפרק הזה בחייו: על הקרבות, על מעשי הקונדס, על הרעות, על המחשבות ועל הדילמות. אין ספור חוויות, זיכרונות, ובעיקר חברים. חברי נפש שהיו עם השנים לחלק מהמשפחה שלנו. והסיפורים הגיעו גם מהם – על האיש הזה שהוא אבא שלנו אבל בשבילם הוא מפקד נערץ ואהוב, דמות לחיקוי, אדם משכמו ומעלה.

ומכאן מתחילה רשימה ארוכה ומגוונת של עשייה בלתי פוסקת –

שנת שירות ביוטבתה שהייתה לו לבית שני והבאת הפרות החולבות הראשונות ליוטבתה, מה שמזכה אותנו עד היום בשוקו בכל ביקור בערבה.

ראש חטיבת בני הקיבוצים, שליחות מטעם הסוכנות במקסיקו,  3 קדנציות של מזכיר בקיבוץ, היה בין מובילי השינוי בקיבוץ. ראש ועדת הביטחון בתק”ם, עמד בראש חטיבת הנוער והנח”ל, מפקד יחידת איתור נעדרים פיקוד דרום, אחראי על תכנית המכינות הקדם צבאיות, ראש התכנית לשילוב הבדואים, הובלת המפעל להנצחת סיפור מלחמת תש”ח בפרוזדור ירושלים, מדריך טיולים, מעביר שיעורים ומתנדב בעמותות שונות ובאותה נשימה גם מדריך נוער בקיבוץ, מכונאי במפעל כרמית, מטפלת בבתי הילדים, רפתן ופועל פשוט בלול – כי כל עבודה מכבדת את בעליה. 

ללא תארים אקדמיים ואפילו ללא תעודת בגרות, אבא היה אנציקלופדיה מהלכת, אוטודידקט של ממש. תמיד התפעלנו מעומק הידיעות שלו – לאן שלא הגענו, זכינו לשמוע הסבר מרתק ועמוק אם על אופן ההיווצרות של מבנה גאולוגי זה או אחר, תופעות טבע, שרידים ארכיאולוגים שלאור סיפוריו לבשו חיים, גאוגרפיה, אתרי מורשת וסיפורי התנ”ך. לא פלא שבפי הנכדים הוא מכונה ויקיסבא.

תמיד עליז ושמח, מצחיק, וכל כך אוהב, מלא באהבה – אהבה לאנשים – עטוף קרובי משפחה ברמת יוחנן, בשפיים, בעין חרוד ובקריות, בכל מקום היה לו בית, וחברים בכל הארץ, חברים מהילדות, חברים מהצבא, חברים מהעבודה ומלא חברים צעירים שהתחברו לרוחו הצעירה ולילד שבו שתמיד שבה לבבות. חברים מכל הסוגים והמינים ללא הבדל גיל, דת, גזע ומין – חילוניים ודתיים, מבוגרים וצעירים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ’רקסים, בדואים. בכל מקום בארץ חיכו לו חבר או חברה, חברי נפש. ואת כולם הוא כל כך אהב וכולם אהבו אותו.

אבל התפקיד של חייו, ללא ספק היה להיות איש משפחה – בן זוג, אבא, סבא, אח ודוד. האהבה העצומה לאמא והשותפות, תמיד ביחד זה לצד זו, בקבלה עצומה ובדאגה הדדית, מנצחים על חמולה של חמישה ילדים, 5 חתנים וכלות ו- 14 נכדים שמילאו את חייו. היה צועד עליז בשבילי הקיבוץ עם נכד או נכדה על הכתפיים, שורק, שר…. תמיד פנוי לשיחה ולעצה טובה, מכוון, מלמד, מנווט לנו את הדרך. מוביל אותנו במסעות, חורשים את הארץ בטיולים, אף טיול לא חזר על עצמו, תמיד הייתה הפתעה – דרך חדשה או מקום שלא שמענו עליו מעולם. רץ בשבילים ואנחנו אחריו, מטפס על הרים שועט בוואדיות, ואנחנו אחריו, ישנים באוהלים, יושבים סביב למדורה, נקרעים מצחוק עד שהבטן כואבת… וידענו שזכינו, ידענו שאנחנו מאושרים. 

אבא משאיר אחריו מורשת, משאיר מצבה חיה בדמות האנשים הרבים בהם הוא נגע ושעבורם הוא יהיה תמיד דמות מופת, מודל והשראה.

באוקטובר השנה, הטיול האחרון – היה בסימן פתיחת חגיגות ה-80 לאבא, תכנית של מסע 80 לאורך השנה, חוצה ישראל דרך תחנות בחייו. חודש אח”כ מצאנו את עצמנו במסע אחר.

מסע שסופו כאן.